<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ג' פכ"ב</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אין מברכין על דבר עד שיבא לפניו. נטלו וברך עליו ונפל מידו ונאבד חוזר ומברך על אחר ואפילו מאותו מין ויאמר בתחלה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה כמו שכתבתי למעלה.
<h2>דף לז.</h2>
הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה אם יש בפתיתין כזית מברך בתחלה המוציא ולאחריה שלש ברכות. ואם אין בה כזית ואפילו שעברה צורת הפת בבישול מברך בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה. ואם אינו מבושל ונתערב בדבש או במרק אם יש בפרוסות כזית ויש בהם תואר לחם מברך המוציא ואם לאו בורא מיני מזונות. ואם אינו מבושל אלא מפורך אפילו אין בהם תואר לחם מברך המוציא ושלש ברכות. עיסה שלשה בדבש או בחלב או שעירב בה מיני תבלין וכיוצא בו והיא נקראת פת הבאה בכיסנין אע"פ שנראה כפת מברך בורא מיני מזונות ואם קבע עליה סעודתו מברך המוציא. אורז שבשלו או שעשאו פת מברך בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות. אבל פת דוחן ושל שאר מיני קטניות מברך בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וי"א שהדוחן הוא כמו האורז. הכוסס את החטה מברך בורא פרי האדמה ולפי שיש ספק בברכה אחרונה אין לאכול קליות חטה ולא חטה אלא תוך הסעודה לפי שברכת המזון פוטרת הכל. קמח שעירבו במים ובשלו אם הוא עבה שראוי לאכילה מברך בורא מיני מזונות ואם הוא רך כמו שעושים לחולים ולשתיה מברך בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות. כל שמברכין עליו המוציא מברכין אחריו ברכת המזון וכל שמברכין עליו בורא מיני מזונות מברכין אחריו מעין שלש חוץ מאורז והוא שאכל כזית.
<h2>דף לח.</h2>
האוכל פת של חמשה מינים שהם חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון חייב לברך המוציא לחם מן הארץ.
<h2>דף מא:</h2>
דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה כגון בשר ודגים וירק ודייסא וכיוצא בו שרגילין לאכלם עם הפת אפילו אוכלם בלא פת אינם טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם שהפת פוטרת [וכן] כל המשקה שאדם שותה בתוך הסעודה חוץ מן היין שקובע ברכה לעצמו. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה כגון מיני פירות והביאם קודם שמשך ידו מן הפת כגון בזמן הזה שאנו רגילין למשוך עצמנו מן הפת עד אחר ברכת המזון טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם כי ברכת המזון פוטרתן. והדין שכתוב בגמרא דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר סעודה וקודם הברכה שאמרו בו שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם אינו מצוי בינינו חילוק בזה כי ברכת המזון פוטרת ברכה של אחריהם. יש אומרים שאם אין לו יין בסעודה ושותה מים שהפת פוטרת. וי"א שצריך לברך מפני שהוא נמלך ולא כן ביין אלא פעם אחת. והרוצה להסתלק מן הספק קודם שיטול ידיו במקום סעודתו ישתה מעט מים ויברך על דעת לשתות בתוך הסעודה.
<h2>דף מב.</h2>
גמר בלבו מלאכול או מלשתות ונמלך צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה וכן אם אמרו בואו ונברך אם רוצה לאכול ולשתות יחזור ויברך והסילוק תלוי בבעל הבית או בגדול השלחן.
<h2>דף מג.</h2>
על היין שבתוך המזון כל אחד מברך לעצמו שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ואין עונין אמן בעוד שאוכל על כל ברכה שמברך חבירו שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. ועדות ה' נאמנה. נתנה לחמלה וחנינה. להחיות נפש כל חי על כנה. כמו שאמרו חז"ל וחי בהם ולא שימות בהם לשטנה. סוחרה וצנה. היתה לראש פנה.
<h2>דף נא:</h2>
כל ברכת המזון וברכת מעין שלש צריך לברך במקום שאכל ואם אכל כשהוא מהלך יושב ומברך. שכח ולא בירך ברכה אחרונה ונזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו יברך במקום שנזכר ואם במזיד יחזור במקום שאכל ויברך. ספק ברך המוציא או לא ברך לא יברך מפני שהוא מדברי סופרים. ואם נזכר שלא ברך אם לא גמר סעודתו חוזר ומברך.
<h2>דף נט:</h2>
היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שקראוהו ויצא לפתח הבית וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על כל מה שאכל וחוזר ומברך המוציא וגומר סעודתו ומברך. בד"א בשלא הניח בסעודה זקן או חולה אבל הניחם שם אינו צריך לברך כלל אבל המשנה מקומו מפנה לפנה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך. פת פוטרת כל מיני מאכל. יין פוטר כל מיני משקין. הביאו להם יין שלא שתו ממנו בתחלה מברכין עליו הטוב והמטיב והוא שלא יהא גרוע מאד מהראשון.
